טיפול אנטיביוטי במריחה, אינו טיפול מקובל לצורך מניעת זיהום מקומי באזור שעבר כריתה כירורגית בעור. אין גם כל מידע מה כמות התרופה, שיש צורך להשתמש בכדי למנוע זיהום באזור המנותח. מטרת העבודה הנוכחית שפורסמה בירחון לזיהומים ניתוחיים מינואר 2024, הייתה להעריך האם יש יעילות בטיפול מקומי אנטיביוטי לאזור המנותח, בהשוואה לטיפול מקומי אנטיביוטי, על מנת למנוע זיהום מקומי.
המחברים ביצעו חיפוש בספרות הרפואית במאגרים EMBASE ,PUBMED והמאגר COCHRANE, שכללו עבודות השוואתיות אקראיות על שימוש באנטיביוטיקה מקומית כטיפול בחולים שעברו ניתוחים בתנאים סטריליים בעור. הנתון שעניין את המחברים היה הנתון של שכיחות הזיהומים באזור המנותח. בעבודה נבדקו אחד עשר פרסומים בנושא. בשימוש בבדיקת הנתונים האקראיים הסיכון לפתח זיהום היה 0.83, כאשר בניתוחים אורטופדיים, ניתוחי עמוד שדרה ניתוחי חזה ולב וניתוחים דרמטולוגיים השכיחות הייתה בין 0.69-1.31. שכיחות הזיהומים בשלבים השונים שלאחר הניתוח לא היו שונים מניתוחים שטופלו במשחות שאינן אנטיביוטיות.
המחברים מסכמים, כי טיפול מקומי במשחות אנטיביוטיים כטיפול מונע באזורים שנותחו בצורה סטרילית בעור אינו יעיל יותר בתכשירים שאינם אנטיביוטיים, במניעת זיהומי עור.
